יעל שלביה מספרת על הצילומים לשער הכפול ( (כתבת וידאו: הילה רגב, צילום: אורי דוידוביץ))

"בסופו של דבר המראה הייחודי שלי, האישיות שלי והנוכחות הבימתית שלי עשו את שלהם. כשאני עולה על המסלול, זה לא שאני לובשת שמלה. אני היא השמלה. המסלול הראשון שעשיתי היה בארמון באבו־דאבי. הקהל היה מורכב ממשפחת המלוכה וממקורבים מיוחסים נוספים. אני זוכרת שהייתי על סף התמוטטות עצבים", היא נזכרת בחיוך. "במיוחד כשהבנתי שהטיסו דוגמניות מפריז באופן מיוחד. התצוגה הזו פתחה בפניי את הדלתות בדובאי ובמדינות הקרובות אליה כמו קטאר, כוויית, סעודיה, בחריין, וגם לבנון, הודו ופקיסטן. למרות שדגמנתי קודם בניו־יורק ובמקומות נוספים, אני מרגישה שעשיתי בדובאי קפיצת דרך מקצועית. ב־14 השנים האחרונות אין כמעט תצוגה שלא השתתפתי בה. אני משתתפת קבועה בתצוגות של דיור בדובאי. הייתי חלק מקמפיינים לבתי האופנה והמותגים הנחשבים ביותר: שאנל, טיפאני, רוברטו קוואלי, טום פורד, קרטייה, ולנטינו, פראדה, דולצ'ה וגבאנה ועוד ועוד, ואני הפנים של פיאז'ה (מותג שוויצרי של שעונים ותכשיטים) בתערוכה הגדולה שלהם בדובאי מדי שנה. אני שמחה לראות שסללתי דרך גם לדוגמניות שחורות נוספות שהגיעו אחריי".

מגיל 18 היא מדגמנת. בהתחלה בברזיל ובניו־יורק ואז בדובאי. נוסף למותגים הבינלאומיים עבדה עם מעצבים ערבים כמו ראמי אלעלי ויוסף אלג'סים, וגם הצטלמה לווג איטליה, לווג האמריקאי ולווג ערביה. "אמא שלי גידלה אותי ואת אחיי להיות עצמאיים והישגיים. גדלתי בכפר קטן שיש בו פחות מ־20 אלף אנשים. יש לי חמישה אחים, ואמא שלי אימצה עוד חמישה ילדים. סך הכל אנחנו 11. אמא שלי יחידנית ובבעלותה מסעדה וסופרמרקט, אימפריה שבנתה במו ידיה. גידלנו את האוכל שלנו, בילינו בנהר. היינו הולכים להביא מים ומכבסים את הבגדים. ילדות נפלאה. כשגדלנו, התפזרנו בעולם. כל האחים שלי גרים באירופה או בארצות־הברית. אנחנו קובעים זמן וכולנו חוזרים ביחד לביקורים בקניה. אמא שלי גם מגיעה לבקר אותי בדובאי.

"יוצא שאני גרה בדובאי כבר חצי מהחיים שלי. אני חלק בלתי נפרד מתעשיית האופנה פה. זה הבית שלי. זה המקום הכי בטוח שגרתי בו. נסענו לכמה חודש ושכחתי לנעול את הבית. לא קרה כלום. אני מסתובבת בלילה בבטחה. אף אחד לא רוצה להזיק לך פה. האנשים אדיבים ונחמדים, ויש לי הרבה חברים מקומיים. זו חוויה מתקנת אחרי ברזיל, ניו־יורק והגיחות שלי לדרום־אפריקה. הדבר היחיד הוא שצריך לעבוד קשה כי המחיה פה יקרה".